מאיזה גיל אפשר ללמוד משחק? התשובה שתפתיע אתכם

אנחנו פוגשים את השאלה הזו כמעט כל יום. הורה מתקשר אלינו, קצת מהסס, ושואל: "תגידו, הילדה שלי בת חמש, היא כל היום מציגה לנו בסלון ומתחפשת… זה מוקדם מדי לשלוח אותה לחוג משחק? אולי עדיף לחכות שתגדל קצת?". מהצד השני של המתרס, ישנם ההורים לנערים ונערות בחטיבת הביניים או בתיכון, ששואלים: "הוא כבר בן 15, לא מאוחר מדי להתחיל עכשיו? כולם שם בטח לומדים כבר שנים". השאלות האלו הן טבעיות לחלוטין. בעולם שבו אנחנו מנסים לדייק כל חוג וכל מסגרת עבור הילדים שלנו, שאלת התזמון היא קריטית. אבל התשובה האמיתית לשאלה "מאיזה גיל אפשר ללמוד משחק" היא הרבה יותר עמוקה, פסיכולוגית ומרתקת ממה שנהוג לחשוב. מתוך הניסיון המקצועי שלנו, אחרי שראינו אלפי ילדים ובני נוער עוברים תהליכים מדהימים, אנחנו יכולים לומר בביטחון: אין כאן תשובה של שחור ולבן, אבל יש חוקיות מרתקת שכל הורה חייב להכיר.

האמת היא שעולם המשחק והתיאטרון הוא לא עוד "חוג". זה לא כמו ללמוד שחייה או לרכוב על אופניים, שם יש גיל פיזיולוגי מוגדר שבו השרירים מוכנים. משחק הוא תהליך התפתחותי, רגשי ושכלי. כשאנחנו מדברים על לימודי משחק, אנחנו בעצם מדברים על לימודי החיים עצמם. על תקשורת, על ביטחון עצמי, על הבנת האחר. לכן, גילינו שכל גיל מביא איתו את הבשלות שלו לסוג אחר של עבודת משחק. אז מתי באמת כדאי לעלות על הבמה? בואו נצלול לעומק הדברים.

הפסיכולוגיה של הבמה: למה ילדים חייבים לשחק?

כדי להבין מאיזה גיל אפשר להתחיל, אנחנו חייבים קודם להבין למה בכלל צריך להתחיל. מהניסיון ארוך השנים שלנו, אנחנו רואים שילדים נולדים שחקנים. תסתכלו על ילד בן שלוש, הוא יכול להיות אריה שואג ברגע אחד, ורופא שמטפל בבובת הדובי שלו ברגע שאחרי. הדמיון שלהם עובד שעות נוספות, וזה לא במקרה. המוח האנושי משתמש ב"משחק תפקידים" (Role Play) כדרך העיקרית שלו לעבד את המציאות, להבין סיטואציות חברתיות ולהתמודד עם פחדים.

הבעיה מתחילה כשהם גדלים קצת. המערכת הפורמלית, המסכים, הדרישה "לשבת בשקט ולהקשיב", כל אלה מתחילים לאט לאט לכבות את היצר הטבעי הזה. פתאום, ילד שאהב להביע את עצמו, הופך לילד שמתבייש להצביע בכיתה. כאן נכנסים לתמונה לימודי התיאטרון. אנחנו לא באים "ללמד" אותם משהו שהם לא יודעים, אלא אנחנו מגיעים כדי לשמר, לפתח ולתעל את הכישרון הטבעי הזה לכלים שישרתו אותם בעולם האמיתי.

זו הסיבה שאצלנו בבימת הנוער, התפיסה היא שמדובר למעשה ב"תנועת נוער לתיאטרון". החזון שמנחה אותנו, וזה משהו שאנחנו מאמינים בו בכל ליבנו, הוא שלא כל אדם חייב להיות שחקן מקצועי כשיגדל, אבל כל אחד חייב ללמוד משחק. למה? כי הערכים האוניברסליים שנרכשים דרך התהליך הייחודי שמתרחש בסטודיו הם בלתי ניתנים להחלפה. אנחנו מדברים על קשב פנימי וחיצוני, על פיתוח נוכחות ומודעות שמקרינה החוצה, על מציאת איזון פנימי אמיתי. כל אלו הם שרירים שאפשר לאמן בדיוק כמו שרירים בחדר כושר, והגיל שבו מתחילים לאמן אותם משפיע על כל המשך החיים.

חלוקה לגילאים: איך נראים לימודי משחק בכל שלב?

אז בואו נפרק את זה לשלבים פרקטיים. מכיוון שאנחנו פועלים באזור השרון – בכפר סבא, בהוד השרון, ברעננה והרצליה אנחנו פוגשים אוכלוסיות מגוונות מאוד. אבל הצרכים ההתפתחותיים של הילדים זהים בכל מקום. בנינו לאורך השנים מתודולוגיה מדויקת שמותאמת לכל שכבת גיל. הנה מה שבאמת קורה בחדר החזרות בכל שלב בחיים.

גילאי 5 עד 7: הצעד הראשון אל עולם הדמיון (גן חובה עד כיתה ב')

כן, אפשר להתחיל בגיל 5. חד משמעית. אבל אם אתם מדמיינים ילדים בגן חובה עומדים ומדקלמים מונולוגים של חנוך לוין או שייקספיר – אתם יכולים להירגע! זה ממש לא הכיוון, בגילאים האלה המטרה של לימודי תיאטרון היא לבסס את הביטחון הבסיסי של הילד במרחב.

בשיעורים לגילאי גן חובה וכיתות א'-ב', אנחנו עובדים הרבה על תנועה במרחב, על קואורדינציה, ועל היכולת לעבוד בתוך קבוצה. אנחנו משתמשים במשחקי דרמה, בסיפורים פתוחים שבהם הילדים קובעים את הסוף, ובהמון אימפרוביזציה בסיסית. הילדים לומדים איך לעמוד מול קהל קטן (החברים שלהם לקבוצה) בלי להרגיש מבוכה. הם לומדים שלקול שלהם יש כוח ונוכחות. מהניסיון שלנו, ילדים שמתחילים בגיל הזה מגיעים לבית הספר היסודי כשהם הרבה יותר פתוחים, יודעים לבטא את הרגשות שלהם טוב יותר, ויש להם יכולת הכלה חברתית מפותחת יותר.

גילאי 8 עד 11: מעבר מ"אני" ל"אנחנו" (כיתות ג' עד ו')

זהו גיל קסום. בגילאי בית הספר היסודי, הילדים מתחילים לפתח הבנה מורכבת יותר של העולם החברתי סביבם. הם כבר יודעים לקרוא היטב, והם מתחילים להבין טקסטים ומסרים סמויים. זה הגיל שבו אנחנו מתחילים להכניס יותר עבודה עם טקסטים אמיתיים של מחזות, אבל עדיין בצורה שנגישה להם.

בשלב הזה, התיאטרון הופך לכלי חברתי ממדרגה ראשונה. אם בבית הספר הרגיל כל תלמיד נבחן על ההישגים האישיים שלו במתמטיקה או אנגלית, בתיאטרון אי אפשר להצליח לבד. כדי שסצנה תעבוד, אתה חייב להקשיב לפרטנר שלך. אתה חייב להיות שם בשבילו אם הוא שכח שורה. אנחנו עובדים איתם המון על הקשבה אמיתית – לא רק לחכות שהשני יסיים לדבר כדי שאני אוכל להגיד את הטקסט שלי, אלא ממש לשמוע את מה שהוא אומר ולהגיב מתוך זה. זו מיומנות יחסי אנוש קריטית שבני אדם מבוגרים רבים עדיין נאבקים בה!

בנוסף, זה הגיל שבו מתחילים להתעצב פחדים חברתיים – "מה יגידו עליי?", "איך אני נראה?". הבמה שלנו מספקת להם מרחב בטוח, מוגן לחלוטין וללא שיפוטיות, שבו מותר לטעות, מותר להיראות מצחיק, ומותר להתנסות בדמויות שונות לחלוטין ממי שהם ביומיום. ילדה ביישנית יכולה לגלם מנהיגה קשוחה, וילד שובב שקשה לו להתרכז יכול ללמוד להתפקס בתפקיד דרמטי ושקט.

גילאי 12 עד 14: סערת גיל ההתבגרות והבמה כמפלט (חטיבת ביניים)

חטיבת הביניים. התקופה שבה ההורמונים משתוללים, הזהות העצמית עוברת רעידת אדמה, והמסכים שואבים כל חלקה טובה של תשומת לב. מהניסיון המקצועי שלנו במשך עשרות שנים בבימת הנוער, אנחנו יכולים לומר באחריות מלאה: זהו כנראה הגיל הקריטי ביותר שבו בני נוער צריכים מסגרת של תיאטרון.

מאיזה גיל אפשר ללמוד משחק מקצועי יותר? כאן בדיוק מתחיל השינוי האמיתי. בגילאי חטיבת הביניים, אנחנו מעלים את הרמה. הלימודים הופכים ליותר מעמיקים ונוגעים בטכניקות משחק מורכבות יותר, כמו ניתוח טקסט מעמיק, הבנת מניעים של דמות, ובניית סצנות ארוכות. אבל הערך המוסף כאן הוא פסיכולוגי. בני נוער רבים מסתובבים עם מטען רגשי כבד וחיפוש אחר מקום שייכות. הסטודיו למשחק הופך עבורם לבית שני. זו ממש משפחה.

במהלך השנה, מעבר ללימודי המשחק ה"רגילים", התלמידים שלנו נחשפים לתכנית שנתית עשירה שכוללת כ-12 סדנאות שונות עם מנחים מקצועיים חיצוניים. הם לומדים תיאטרון תנועה, שזה קריטי בגיל שבו הם לפעמים מרגישים מסורבלים בתוך הגוף המשתנה שלהם. הם עובדים עם מסכות, מה שמאפשר להם להסתתר כדי להרשות לעצמם להיחשף באמת. הם נוגעים בליצנות שמלמדת אותם לצחוק על עצמם ולקבל את הפגמים שלהם, ועוברים סדנאות של משחק מול מצלמה ועבודה קולית.

גילאי 15 עד 18: ליגה של מקצוענים (תיכון)

כשהם מגיעים לתיכון, התלמידים שלנו כבר מדברים במושגים של בתי ספר גבוהים לאומנויות הבמה. עבור מי שהתחיל מוקדם, זו השחיזות הסופית של הסכין. עבור מי שרק מצטרף בגיל 15 או 16 – וזה ממש לא מאוחר מדי – זו כניסה לעולם אינטנסיבי, מרתק ובוגר.

בגילאים הללו, התיאטרון הופך לדרך חיים. הקבוצות הוותיקות שלנו לא מסתפקות בערב סיכום בסטודיו – הן מעלות הצגות תיאטרון באולמות גדולים עם תפאורה ובימוי ברמה הגבוהה ביותר. בין ההצגות שהעלינו עם הנוער אפשר למצוא יצירות מופת וקלאסיקות כמו: "הם יורים גם בסוסים", "טירונות בנות", "נערה בהפרעה", "בגדי המלך החדשים", "הנחשול", ואפילו הפקות מורכבות כמו "הילד חולם" ו"רומיאו ואמא". ההתמודדות עם טקסטים כאלה דורשת מבני הנוער בגרות נפשית, אינטליגנציה רגשית גבוהה ומשמעת ברזל.

יתרה מכך, תלמידי בימת הנוער שלנו לוקחים חלק בפסטיבלים הגדולים ביותר בארץ, כמו פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, פסטיבל ישראל בירושלים ופסטיבל בת ים הבינלאומי לתיאטרון רחוב. לחוות הופעה מול קהל זר בפסטיבל מקצועי בגיל 17, זו חוויה שמעצבת את האישיות לכל החיים. הביטחון העצמי, היכולת לעמוד בלחצים (ויש הרבה לחץ לפני עלייה לבמה), ההשתלבות בצוות תחת לוח זמנים צפוף – אלו מיומנויות של מנהיגים ושל יזמים עתידיים, לא רק של שחקנים.

לא רק "לייצר שחקנים": הערך המוסף של חינוך לתיאטרון

אנחנו תמיד אומרים, וחשוב לנו להדגיש זאת שוב ושוב – המטרה המרכזית שלנו היא לא "לייצר שחקנים". נכון, רבים מהבוגרים שלנו בוחרים להמשיך בתחום, ובהחלט אפשר למצוא אותם מככבים על הבמות הכי נחשבות בתיאטרון, בקולנוע ובסדרות טלוויזיה מובילות. אנחנו גאים בהם מאוד. אבל ההצלחה האמיתית שלנו נמדדת בנער או בנערה שסיימו י"ב, התגייסו לצבא, הלכו ללמוד משפטים, רפואה או הייטק, והם יודעים לעמוד מול קהל, להעביר פרזנטציה בביטחון, לנהל משא ומתן עם אמפתיה, ובעיקר – להאמין בעצמם.

הערכים האוניברסליים שנרכשים בסטודיו הם עצומים. העצמה וערך עצמי הם לא סתם מילות באזז. כשנערה שרה סולו מול מאתיים איש, או כשנער שמתמודד עם קשיי קשב וריכוז בבית הספר מצליח לזכור ולבצע תפקיד ראשי של שעה וחצי על הבמה, הערך העצמי שלהם מזנק לשמיים, הם פתאום מבינים שהם מסוגלים להרבה יותר ממה שהסביבה (או הם עצמם) חשבו.

כדי לתת לתלמידים את ההשראה הטובה ביותר, אנחנו דואגים להפגיש אותם עם האנשים שעושים את זה הכי טוב שיש. בכל שנה פוקדים את בימת הנוער אמנים מהשורה הראשונה, שמגיעים לתת כיתות אמן וסדנאות. כשתלמיד פוגש אנשי מקצוע כמו דרור קרן, גורי אלפי, רמי הויברגר ז"ל, איתי טיראן, אלי פיניש, יובל סמו, דביר בנדק או איתי תורג'מן, תום אבני – הוא מבין שהאנשים האלה, שהוא רואה בטלוויזיה, הם בסך הכל אנשים שעובדים מאוד מאוד קשה, שלמדו את המקצוע ברצינות, ושיש להם תשוקה אדירה ליצירה.

סוגי מסלולים: כי לא כולם בנויים לאותו סוג של במה

ככל שהעמקנו את הפעילות שלנו לאורך למעלה מ-26 שנות פעילות (החלה ההרשמה לשנה ה-27 שלנו!), הבנו שמעבר לגיל, צריך להתאים גם את סוג התוכן לילד ולנער. לכן, בנוסף לשיעורי התיאטרון השנתיים הרגילים, פיתחנו מספר מסלולים וקורסים מיוחדים שנותנים מענה לצרכים שונים של הנוער של היום.

מסגרות קיץ אינטנסיביות

הקיץ הוא זמן מצוין לחשיפה ראשונית או להעמקה. אנחנו מפעילים קייטנות קיץ (פעילות קיץ לילדים) וקורסי קיץ לנוער, שמאפשרים צלילה למים העמוקים של התיאטרון למשך תקופה מרוכזת. זו הזדמנות מעולה עבור הורים ששואלים את עצמם "האם הילד מתאים לזה?" לבדוק את השטח במסגרת קצרה ואינטנסיבית של שבועיים-שלושה, שכוללת המון המון הנאה.

יציאה אל העולם האמיתי: תיאטרון כחוויה תרבותית שלמה

לימודי משחק איכותיים לא יכולים להסתכם רק בתוך קירות הסטודיו. כדי להבין תיאטרון, צריך לחיות תיאטרון ולנשום תיאטרון. לכן, חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים שלנו כולל יציאה החוצה. מידי שנה, הקבוצות החדשות שלנו יוצאות לסיור לימודי מרתק אל מאחורי הקלעים באחד התיאטראות המובילים, הם רואים איך בונים תפאורה, איפה מאחסנים את התלבושות, היכן יושב מנהל ההצגה, ומרגישים את קסם התיאטרון מהמקום שבו הוא נוצר.

בנוסף, במהלך שנת הלימודים התלמידים צופים במספר הצגות תיאטרון אשר נבחרות בקפידה לכל שכבת גיל. אנחנו לא רק הולכים להצגה בשביל הבידור; אנחנו מנתחים אותה אחר כך בשיעור. מדברים על הבחירות של הבמאי, על משחק של שחקן ספציפי, על התאורה ועל המוזיקה. זה מפתח אצלם חשיבה ביקורתית, הבנה תרבותית ואסתטית, ובעיקר כבוד למקצוע ולאמנות.

והשיא? השיא הוא תמיד המפגש עם הקהל. בסוף כל שנה מעלה כל קבוצה ערב אשר מסכם את שנת הפעילות. לראות את ההורים, הסבים והסבתות יושבים בקהל, מתרגשים, צוחקים ובוכים למראה הילדים שלהם על הבמה – זה רגע ששווה את כל העבודה הקשה של השנה כולה. הלהקה הייצוגית שלנו אפילו הגיעה להופיע עם "הצגת ילדים" באולמות תיאטרון צוותא בתל אביב מספר פעמים, מול קהל רחב שרכש כרטיסים, וזכתה להצלחה אדירה.

איך תדעו שהילד שלכם מוכן ורוצה לשחק?

אז אחרי שהבנו שגיל 5 הוא נקודת פתיחה מצוינת, וגם גיל 15 הוא גיל נהדר להתחיל בו, נשארת השאלה, איך יודעים שהילד הספציפי שלכם מתאים ללימודי תיאטרון? הנה כמה סימנים שיכולים לעזור לכם להבין:

• החזרות הבלתי פוסקות מול המראה: אם אתם מוצאים את הילד או הילדה מסתגרים בחדר, שמים מוזיקה ועושים הופעות מול המראה, או מגלמים דמויות בזמן המקלחת – יש שם חיידק במה שמחכה לפרוץ.
• רגישות גבוהה ואמפתיה: הרבה פעמים, ילדים רגישים מאוד, שלוקחים ללב או שמבינים מהר מאוד סיטואציות חברתיות, הם שחקנים מעולים. התיאטרון נותן להם כלים לעבד את הרגישות הזו ולהפוך אותה לכוח במקום לחולשה.
• הצורך בתשומת לב (במובן החיובי): ילדים שמובילים חברתית, שאוהבים לספר בדיחות, שמחזיקים את השולחן בארוחת שישי – אלו ילדים שצריכים לנתב את האנרגיה הזו למקום יצירתי, כדי שלא תהפוך להפרעת משמעת בכיתה.
• דווקא הביישנות: כן, קראתם נכון. לפעמים הסימן המובהק ביותר שילד צריך חוג דרמה, הוא דווקא ביישנות מופרזת או הסתגרות. המסגרת המחבקת, ההדרגתית והלא-שיפוטית שיש בבימת הנוער מוציאה מביישנים כוחות שהם לא ידעו שקיימים בהם.

משפחת בימת הנוער: לב אחד גדול

כשאנחנו מדברים על לימודי משחק איכותיים, אנחנו מדברים על יצירת קהילה. לבית הספר למשחק שלנו מגיעים תלמידים מכל אזור השרון – מכפר סבא, מהוד השרון, מרעננה, מהרצליה, והיישובים מסביב. יש לנו שני סניפים חזקים בעיר כפר סבא – האחד הוא בימת הנוער הוותיקה הסמוכה לרכבת סוקולוב הוד השרון, והשני הוא סניף בקניון כפר סבא הירוקה הסמוך לצומת רעננה צפון.

הפריסה הזו מאפשרת לנו להביא את בשורת התיאטרון קרוב לבית, אבל לשמור על הסטנדרט המקצועי הגבוה ביותר שמאפיין אותנו מאז שנת 2000. המורים אצלנו נבחרים בקפידה אדירה. אנחנו מחפשים קודם כל בני אדם, אנשי חינוך עם נשמה ענקית, ורק אחר כך בוחנים את המקצועיות שלהם, למרות שזו חסרת פשרות. מנהלת הסטודיו והצוות, מנהלים את הסטודיו באהבה אמיתית שאי אפשר לזייף.

לסיכום, השאלה "מאיזה גיל אפשר ללמוד משחק" מתחלפת אצלנו תמיד בשאלה "מתי אתם מצטרפים למסע?". בין אם הילד שלכם בגן חובה, ובין אם הוא בתיכון לפני בגרויות, הבמה מחכה לו. היא מחכה ללמד אותו על עצמו, על החברים שלו, ועל העולם. זה הזמן לעלות על הבמה, ולהפוך לחלק ממשפחת בימת הנוער, כי גם אתם יכולים להיות!

שאלות ותשובות: כל מה שצריך לדעת על התחלת לימודי משחק

1. האם ילד בן 5 לא קטן מדי בשביל להבין טקסטים של תיאטרון? בגיל 5 אנחנו כלל לא עובדים עם טקסטים כתובים (הרי הם טרם לומדים לקרוא). הלימודים בגיל זה מבוססים על משחקי דמיון, תנועה במרחב, פיתוח הקואורדינציה, ומשחקי תפקידים (אימפרוביזציה בסיסית) שמפתחים את הביטחון העצמי והנוכחות של הילד במרחב.
2. הבן שלי נורא ביישן ומופנם, האם חוג משחק לא ילחיץ אותו? בדיוק ההיפך. חוג תיאטרון מקצועי שמונחה נכון (כמו אצלנו) הוא המקום הבטוח ביותר לילד ביישן. אנחנו לא מכריחים אף אחד לעמוד באור הזרקורים מיד. התהליך הוא הדרגתי, קבוצתי ותומך, ופעמים רבות הבמה מאפשרת לילדים מופנמים "להתחבא" מאחורי דמות וכך לשחרר את העכבות שלהם.
3. האם לימודי משחק באמת עוזרים לביטחון עצמי מחוץ לבמה? חד משמעית כן. הכלים שנרכשים בתיאטרון – קשר עין, עמידה מול קהל, עבודה קולית והיכולת לאלתר – באים לידי ביטוי כשהילד צריך להעביר פרזנטציה בכיתה, להתראיין לתפקיד בצבא, או אפילו סתם לדבר עם חברים חדשים במסיבה.
4. הילדה שלי כבר בכיתה י' ורוצה להתחיל, האם היא לא הפסידה את הרכבת? ממש לא. כיתה י' היא גיל מצוין להתחיל. בגיל הזה בני הנוער מגיעים עם בגרות רגשית שמאפשרת להם לצלול לעומק של ניתוח טקסטים ובניית דמויות. יש לנו קבוצות שמשלבות תלמידים חדשים בצורה חלקה, והם מדביקים את הפער מהר מאוד.
5. מה ההבדל בין חוג דרמה רגיל לבין "בימת הנוער"? אנחנו לא רק "חוג", אנחנו "תנועת נוער לתיאטרון". הפעילות שלנו כוללת סדנאות אמן חיצוניות (כ-12 בשנה), ימי צפייה בהצגות, סיורים אל מאחורי הקלעים בתיאטרון הבימה, הופעות בפסטיבלים גדולים (כמו פסטיבל עכו), ויצירת קהילה ומשפחה. זהו תהליך חינוכי ומקצועי עמוק.
6. האם חייבים לרצות להיות שחקנים מפורסמים כדי להירשם? כלל לא! המוטו שלנו הוא: "לא כל אדם חייב להיות שחקן, אבל כל אחד חייב ללמוד משחק". רוב התלמידים שלנו באים בשביל החוויה, הכיף, הקהילה והכלים לחיים. אלו שבוחרים להמשיך בזה כמקצוע מקבלים את כל הכלים, אבל זו בהחלט לא דרישת סף.
7. מאיזה גיל מתחילים ללמוד משחק מול מצלמה? קורסי משחק מול מצלמה מתאימים בעיקר לבני נוער (חטיבת ביניים ותיכון). בגילאים אלו הם יכולים להבין את הניואנסים הדקים, האיפוק והמיקוד הנדרשים בעבודה מול עדשה, בשונה מהעבודה התיאטרלית והגדולה יותר הנדרשת על הבמה.
8. האם הילדים מופיעים מול קהל? כן. בסוף כל שנת פעילות, כל קבוצה (גם הצעירות) מעלה ערב סיכום חגיגי מול קהל. הקבוצות הוותיקות והבוגרות שלנו מעלות הפקות תיאטרון מלאות באולמות גדולים, עם תפאורה ותאורה ברמה הגבוהה ביותר.
9. מה לומדים בסדנאות המיוחדות שמקבלים במהלך השנה? התלמידים נחשפים לעולמות מגוונים כדי להרחיב את ארגז הכלים שלהם: תיאטרון תנועה, ליצנות, עבודה עם מסכות, אימפרוביזציה, פיתוח קול, עבודה על טקסט קלאסי, ועוד.
10. מי הם המורים המלמדים בבימת הנוער? המורים שלנו נבחרים בקפידה רבה. אנחנו דורשים קודם כל אישיות מדהימה ויכולות חינוכיות והכלה ברמה הגבוהה ביותר, וכמובן רמה מקצועית ללא פשרות, כזו שעומדת בסטנדרטים של בתי הספר הגבוהים לאומנויות הבמה.