ההצגה המוגבלים – ביקורת

המוגבלים – בית לסין

מיכל פסקובסקי

מה אני אגיד? קומדיה שלא מפסיקה להצחיק, להיט רציני ועל זמני, מוגבלים תמיד יהיו, ובגאוניות מסוימת הצליחו לצחוק על זה ברמה שלא פוגעת באף אחד, סוג של היסטוריה נעשתה.

אני אגיד את האמת, באתי עם ציפיות נמוכות למדי, עם הניסיון שלי מהצגות בבית לסין, ציפית למשהו יבש, גחגוח קל, פיהוק בדרך ומבט מהיר לשעון או לטלפון לבדוק עם משהו יותר חשוב מחכה לי בחוץ. אבל זה לא קרה, מהשנייה שנכנסתי לאולם נפעמתי מהתפאורה וציפיתי שההצגה כבר תתחיל, ותאמינו או לא למרות דור המסכים המפוקפק האייפון הרוטט נשאר בתיק לכל אורך ההצגה, ולכך סיבה פשוטה, לא הפסקתי לצחוק, להתעניין ולהיבלע לתוך העולם שהשחקנים בנו ויצרו על הבמה.

אז למי שעדיין לא שמע על השלאגר של גור קורן, מדובר במשפחת פשע שסוחרת סמים אבל משלוח שהתפקשש בדרך מביא אותם לשיתוף פעולה עם קבוצת תאטרון לבעלי מוגבלויות שמעלים את ההצגה רומאו ויוליה, וכמובן כצפוי מיתוס רומיאו ויוליה יוצא החוצה לשתי הדמויות הראשיות שמפתחות רומן מרגש ואסור. אז אומנם הסוף קצת צפוי אבל זה לא היה לי אכפת כי הדרך לשם הייתה צרופה בהנאות. הנאהבים, צוריאל ג’ורנו (יניב ביטון) הבן של משפחת הפשע ואסתר (אפרת בוימולד) העיוורת שמשחקת את יוליה אצל המוגבלים יוצרים אווירה נחמדה ואוהבת, כל אחד בקהל רק מחכה לרגע שמשהו יקרה ביניהם, די מקסים ומחמם לב ונותן תחושה של אהבה צעירה, אבל זה מסתיים שם, משחקים נהדר ואמיתי אבל הכוכבים האימיתיים שאותם אני לא שוחכת לרגע הם דווקא אלה שמסביב, כהנא (אופיר וייל) משחק אוטיסט באופן מדוייק וגאוני, ומביא את הקהל לרמה כזו של נוחות שמרשים שלעצמם לצחוק ללא בושה. גם כן חמדה (אורנה רוטברג) מביאה צד כל כך מקסים ושונה ובתור צופה אתה פשוט לא יכול שלא להתאהב, ובכלל כל חבורת השחקנים המוכשרת שמשחקת את בעלי המוגבלויות פשוט גונבים את ההצגה, לא מפסיקים להבריק ואת כל הבושה משאירים הרחק הרחק במאחורי הקלעים.

ואל תתבלבלו זה לא שמנסים לשבור פה איזשהו מיתוס או סטיגמה שיש לחברה בראש, להפך רק מקצינים אותה ומביאים אותה לבמה בצורה הכי פוליטיקלית קורקט שיש, לדוגמא הדמות טיראן (חי מאור), שומר הראש העבריין, הרוסי, האגרסיבי והמטומטם (משוחק בצורה מעולה דרך אגב), גור קורן המחזאי וגלעד קימחי הבמאי מביאים את כל מה שהצופה חושב ומתבייש להגיד ישר לעיניהם, ומדלגים באלגנטיות מופלאה על שלב המבוכה, כי איכשהו נוצר עולם קסום בין השחקים לקהל שכולם צוחקים יחד, נוצר עולם פתוח בתוך האולם ואז לצערנו יוצאים לעולם האמיתי בו לא הכל כל כך קסום, אבל השעתיים הצגה סיפקו אותי ללא ספק.

אז אם כבר דיברנו, אני לא יכולה שלא לציין את הבימוי המדהים של גלעד קמחי, תפיסה בימתית מדהימה, מהלך מדוייק של העלילה והסצנות והכל עובר לקהל באופן פשוט,ברור ובדיוק במינון הנכון. הטיימינג הקומי של השחקנים מטורף ולמרות שהם צחקו באמצע ההצגה והראו צד קצת פחות מקצועי, סלחתי להם בקלות, ככה זה שהם מעניקים לי שעתיים של תענוג צרוף, הרבה זמן לא יצאתי מהצגה עם חיוך מרוח על הפנים. זאת ההצגה שאפילו שונאי התאטרון יאהבו, החוצפה של גור קורן יחד עם התעוזה של הבמאי והאומץ של השחקנים זה שילוב מנצח!

אז רוצו לראות, שווה כל רגע, אפילו שחכתי שאין מקום לרגליים בין הכיסאות מרוב הפאנצ’ים שלא הפסיקו להפתיע ולהצחיק. אל תפספסו את זה, יש לכם הזדמנות יחידה לצחוק עם עוד 500 איש ולחוות שעתיים של חוסר בושה בצחוק סוחף עד דמעות